יש פער אדיר בין לדעת את הדרך לבין ללכת בדרך…
מי מאתנו לא הביט בקנאה על הקוביות בבטן של הבחור ההוא בים ואמר “אני רוצה גם”? מי מכן לא אמרה בלב “איזה כוסית, הלוואי עליי”? על ההיא עם השמלה החשופה באירוע שהבטן השטוחה שלה, הידיים המוצקות והרגליים הדקות והלא נגמרות שלה סיבבו כל ראש שהיה בסביבה, גברים ונשים כאחד. אך מי מכם באותה נשימה עצרתם וחשבתם לעצמכם כמה מאמץ והשקעה צריך כדי להראות ככה? אתם צודקים!
הרבה גנטיקה מעורבת ומי שיגיד לכם שלא, כמעט תמיד חוטא לאמת. יחד עם זאת, כמה מאמץ והקרבה נדרשים באמת בכדי להיראות ככה? רובנו יודעים את הדרך – לאכול נכון בריא ומדויק, להתאמן מספר אימונים בשבוע, אימונים עצימים ומגוונים, לבצע פעילות אירובית מתאימה, לרוב בשעות לא נורמליות בעבורנו “לקום לרוץ בחמש בבוקר? בחיים לא” ולקיים אורח חיים מאד קשה וקפדני עם המון מותר ואסור ובסוף, כן רק בסוף ליהנות מהמחמאות ומהמראה המדהים שהוא המראה האידאלי בעבור רובנו (שזה כבר נושא לפוסט הבא אך לא ניכנס אליו עכשיו). בעת שאנו שואפים להיראות בדרך כזאת או אחרת, רובנו מכירים את הנוסחה לשם, אך רובנו לא מוכנים לשלם את המחיר בכדי להגיע לשם. אם בתחילת התהליך מישהו ישקף לכם בצורה קרה, אמיתית ולא מתחנפת מה תצטרכו לעבור בשביל להיראות ככה, רובכם תחליטו לוותר ולחפש קיצור דרך אחר – אז זהו, שאין קיצורי דרך!
כל הספורטאים, מהחובבים ועד האלופים האולימפיים, עובדים קשה מאד בעבודה סיזיפית יום אחרי יום בכדי לעשות עוד צעד קטן אך משמעותי אל עבר המטרה הגדולה. בין אם היא ריבועים בבטן או מדליה אולימפית, הדרך זהה ועוברת דרך חמישה שלבים זהים בחשיבותם ותלויים האחד בשני באופן שווה. עליכם להפנים ולקבל מתחילת הדרך את נקודת הפתיחה האמתית שלכם, זהו שלב ההכרה. מהו מצבכם העכשווי? “בצבא הרמתי מאה ק”ג ורצתי חצי מרתון” על זה אי אפשר להתווכח, אך על העובדה שאתם כבר בני חמישים פלוס ועברו מאז שלושים שנה ויותר אפשר וכדאי להתווכח. אנו נוטים, לזכור את עצמנו במקומות שהרגשנו הכי טוב עם עצמנו, שהיינו טובים. לא כיף לזכור את עצמנו בנקודות החלשות שלנו וזה בסדר, זה טבענו. אך, כשאנו באים לבחון את נקודת הפתיחה בתהליך שלנו חשוב לנו להיות הוגנים ולהיות קרובים לאמת עד כמה שניתן – ספרו את המציאות, בתהליך ישנה לעיתים מלחמה ולעיתים הסכמה בין שני צדדים ידועים ומוכרים בראשם של כל המתאמנים- הצד של “האין לי כוח”, “והלא נעים”, אלו הם היושרה והמחויבות, בדילמה הזאת אין מנצחים, כולם מפסידים. אם הבטחתם לעצמכם וגם למאמן, לקום לרוץ היום וכיביתם את השעון, כי ה “אין לי כוח” ניצח או אם באימון עשיתם רק שמונה חזרות במקום עשרים ועברתם לתרגיל הבא, כי הפעם ה “לא נעים לי” ניצח – בשניהם המפסידים היחידים הם אתם! הדבר ירחיק אתכם מהמטרה בכל פעם עוד קצת והתהליך שלכם הוא שיתקע, לא של אף אחד אחר, תקופות טובות ופחות טובות יש לכולנו בחיים ולכן עליכם להסתגל למצב החדש בכל פעם מחדש. זה קשה אני יודע, אני יודע, שלא תמיד אנחנו בטוחים שאנחנו באמת רוצים את המטרה שהצבנו לעצמנו “למה לי קוביות בבטן?” מה זה ייתן לי? רגעי הספק האלה, יופיעו תמיד לכל אורך התהליך ולעיתים כמה מפתיע גם אחרי שהמטרה הושגה תשאלו את עצמכם האם זה באמת מה שרציתי? האם זה שינה אתכם כמו שחשבתם?
לתהליך הזה קוראים הסתגלות. זה קורה ויקרה כל הזמן, כל יום הוא שונה מיום האתמול ולא בהכרח יהיה דומה ליום המחר בכל פעם אתם עם מצב רוח שונה, עומס אחר, מריבות, מצב כלכלי שונה, רגעי אושר קטנים (נדירים אבל קורים). אם נשכיל להבין, שבכל מקרה עליכם להסתגל למצב החדש ולהמשיך בתהליך, עשיתם מאה אחוז ביושרה ובמחויבות שעליהם דיברנו קודם. המשיכו להסתגל, לבצע התאמות חדשות, לשגרת האימונים היערכו מחדש ושמרו על הכיוון והדרך. בכל פעם שאתם קמים לאימון, בכל פעם שאתם “הופכים את העולם” בכדי להספיק ולהכניס עוד אימון, אתם מנצחים ומקיימים את הדבר האחרון בתהליך שלכם והוא – “היו נוכחים” אל תופיעו לאימון, תגיעו לאימון! היו נוכחים במחשבה שלכם, ברצון לעשות הכל בדרך האיכותית ביותר שתוכלו, וודאו כי נתתם מאה ועשרה אחוזים בכל דבר, היו איכותיים בכל דבר שתעשו, היכשלו באיכות ואפילו שתו את המים שלכם בדרך איכותית מבקבוק איכותי ומים איכותיים, כן אתם איכותיים. זה ישפיע על התהליך שלכם מבלי שבכלל תבחינו בכך, הלך רוח ומחשבה מייצרים מציאות וכמו שהסכמנו בהתחלה, הכל התחיל בכך שרציתם לשנות את המציאות שלכם, בהצלחה חברים.
Comentarios